מרגע שפגשתי אותך, היה ברור שיש כאן חיבור עם תודעה גבוהה. כלומר לא היה פער. המודעות היתה נוכחת בכל האספקטים- הרוחני, הרגשי, הנפשי והאופרטיבי. את היית בהובלה של תהליך הפרידה שלך מהעולם, בכל הרבדים. ובצד כך, הגוף- עולם החומר, טבע ותבע את שלו. פירוק. הכאב והפחד לא נתנו מנוח. קראת להם ייסורים. הרוח והאמונה שהיו חלק כל כך מרכזי במי שאת, כמו פינו את מקומם, התכופפו בפני הגשמיות של הגוף החולה, הדועך. הבעתה כשהסתכלת במראה. הפנים כבר משנות צורה. והפחד מהקץ שפתאום הפך כל כך קונקרטי וקרוב
ראיון שפורסם בעלון קיבוץ ניר דוד (אוגוסט 2026) שבו אני מספרת לסמדר יחיאלי- עורכת העלון בהווה ומורתי האהובה לספרות בעבר, על קבוצות קפה מוות ועל הבחירה שלי לעסוק בסוף החיים