מחשבות על חופש
חלק ראשון
חופש גדול
הילדים מחוץ למסגרת
וכך גם אני
מחוץ למסגרת, או יותר נכון-
אני המסגרת
והנה כבר למעלה משבוע
שאני כותבת לעצמי בכל יום
שאלה:
מה זה חופש בשבילי
או
איפה החופש שלי נמצא?
ימים ארוכים עם הילדים
זמן משפחה
ובתוכו כשמוסכת, מתלבטת בתוך עצמי:
האם לנסוע למקומות חדשים או להישאר בסביבה הקרובה.
כמה לדחוף, לנוע, להוביל, לייצר חוויות, לגלות מקומות.
וכמה לשוט וגם להוביל בתוך השטח המוכר. לתת לחוויות לייצר את עצמן מבלי לתכנן הרבה.
והנה בעודי מתלבטת
האם אני מפספסת-
נשמט לי החופש מבין האצבעות
מה הוא שנשמט?
אני נשמטתי, לאשליות
האמת שזה לא באמת משנה
חופשה בכינרת או יוון
או בריכה וריפוי בעיסוק בבית במזגן
בסוף החופש שלי נמצא
בשניה שההתנגדות יורדת
ואיתה גם הפחד
שוקט לזמן מה
גם אם לרסיסים של שניה
רסיסים של חופש
רסיסים של חופש
לעיתים החיים לוחצים.
לעיתים זה מרגיש כמו מצב קבוע.
כבר קשה לזכור מתי הגב היה ישר, ההליכה פתוחה, העיניים ממוקדות או חולמות, לא מוטרדות ולא מסתכלות לצדדים. הכיווץ נח ויש התרחבות.
ופתאום מתגנב רגע כזה, פעם בכמה זמן, ומזכיר לנו שאנחנו אנשים חופשיים.
לפעמים אחרי שנים של כיפוף, התנועה כבר נסגרה. ואז מוות. פיטורין, סיום לימודים, פרידה, מוות של אדם יקר. מוות של תקופה. או ככה באמצע החיים. מוות של הרגשה שסחבנו.
כמו מחזור. הדחיסות הגיעה לנקודת שיא ולפתע- שחרור.
ואז תחושת הכלא חוזרת.
אבל אנחנו כבר מכירים את המקום החופשי.
ויש מקום אליו אפשר לחזור.
זיכרון של רסיסים של חופש.
על ההימנעות
איפה החופש שלי נגמר?
בכל מיני מקומות.
החופש זה מצב תודעתי בו יש לי תחושה של בחירה. הכלא הוא פנימי. בגוף המוגבל. אנחנו בעצם נולדנו לגוף שהוא מוגבל, גם כשהיינו תינוקות. וכשאנחנו מזדקנים, או חולים- הגוף המוגבל מגביל יותר את חופש התנועה שלנו ואנחנו מרגישים מוגבלים. אם נאמץ את המוגבלות- שם יתחיל החופש. להרפות לתוכה. לנוע עם הקיים.
איפה החופש שלי נגמר?
בהימנעות
בהימרחות
בטשטוש
במיץ מרק החופשי כשהוא לא בתנועה, בצעידה בדרך. אלא בדיוק נקלענו לאיזו מערבולת. או סכר. המים רוצים להמשיך ולזרום אבל יש איזה סכר שתוקע. מרגישים את הכוח של המים המבקש להמשיך לזרום ונתקל בקיר ועכשיו אנחנו מרגישים את המים עולים ונאגרים והתנועה הופכת דחוסה כי היא חסומה.
הימנעות.
ועתה אני בצד העוצר של הסכר. מרגישה את המים רוצים לפרוץ קדימה, אבל החורים של ההכלה שלהם קטנים מדי ואני מרגישה את הלחץ על גופי הניצב- בין המים המכים מלפנים למים הסוחפים, השואבים אותי אחורה. הלאה הלאה
אז איפה החופש שלי נמצא?
בתנועה קדימה כמובן
גם כשהיא לא נוחה
המגע הבלתי נמנע עם הבוץ
הקרקעית
והנה
עולה ופורח
הלוטוס
תגובות