פרידה מקרן של אור
מרגע שפגשתי אותך, היה ברור שיש כאן חיבור עם תודעה גבוהה. כלומר לא היה פער. המודעות היתה נוכחת בכל האספקטים- הרוחני, הרגשי, הנפשי והאופרטיבי. את היית בהובלה של תהליך הפרידה שלך מהעולם, בכל הרבדים. ובצד כך, הגוף- עולם החומר, טבע ותבע את שלו. פירוק.
הכאב והפחד לא נתנו מנוח. קראת להם ייסורים. הרוח והאמונה שהיו חלק כל כך מרכזי במי שאת, כמו פינו את מקומם, התכופפו בפני הגשמיות של הגוף החולה, הדועך. הבעתה כשהסתכלת במראה. הפנים כבר משנות צורה. והפחד מהקץ שפתאום הפך כל כך קונקרטי וקרוב. ממשי. ולא כפי שדמיינת או תכננת.
ובמפגש בינינו, בצד הפתרונות המעשיים שיש למצוא, והרגש והאתגרים שביקשו התייחסות, היתה כמו היזכרות במשהו רחב יותר, בהמשכיות, באמונה. במסע הנשמות שהזכרת. הם לא נשכחו ממך, הם פשוט נחו להם בפינת החדר. הספרים שלך, המחברות. דפים על גבי דפים, מחברות שלמות מלאות במילות הודיה.
וכך, בתוך הצער העמוק על החיים שעומדים להיגדע באיבם, הזעזוע מהתיאורים שלך של מה שמתחולל אצלך בגוף. הכבוד שהרגשתי לבחירה שלך כיצד לסיים את חייך ולתיאום ההוצאה שלה לפועל. בתוך שיחות על רגש ויחסים, בתוך כל הכאב והכאוס, היתה גם חזרה לבסיס הרוחני שלך, שכמו נשזר בשיחות שלנו שנגעו בהכל.
מה קורה איתנו אחרי מותנו? לאן כל המהות שלנו הולכת? האמונה שהנשמה שלנו נצחית, בהפסקת הסבל והאיחוד מחדש בתוך הנצח, הרחם של היקום.
התקווה הרימה ראש. טוב הלב שלך ויכולת הפרגון כלפי הזולת נבעו ממך, והנה גם הופנו כלפי עצמך.
הבעתה עדיין היתה נוכחת, ובצידה גם יכולת ההתגברות.
שלחתי לך הודעה ולא ענית. הבנתי שהעת קרבה.
בהודעה האחרונה ששלחתי לך כתבתי שאני מקווה שתצליחי לקרוא את המילים שלי. שלחתי לך הרבה כוחות בדרכך. כתבתי לך על האור שלך שמגיע ונוגע בלבבות הסובבים אותך ומי שזכה להיפגש איתך. ולבסוף איחלתי לך לחתוך דרך הכבלים וההאחזויות של העולם הגשמי ולהתמקד בזכירה עצמית של התודעה הגבוהה שאת. חתמתי בהמון אהבה ממני.
בערב גיליתי ששלחתי את ההודעה זמן קצר אחרי שנפרדת מהגוף. ואני מאמינה שהדברים שלי הגיעו אליך.
רציתי להגיד לך תודה על שהגעת אלי. נגעת בי. שינית בי משהו. על העומק שהבאת ועל החכמה שהנחת בפתחי. על המילים הטובות.
באת לזמן כל כך קצר.
דרך צלחה בהמשך המסע🙌
תגובות